אשה זכאית לקבל דמי מזונות אשה מבעלה בהתמלא תנאים מסוימים.
ככלל, מזונות אשה משולמים בתקופה בה הצדדים נשואים ויחסיהם עלו על שרטון כלומר בני הזוג נפרדו אך טרם התגרשו. זכות תביעת המזונות פוקעת עם סיום הנישואין.
לא ניתן לתבוע מזונות רטרואקטיבית (לתקופת עבר) וחיוב הבעל במזונות האישה (ככל שייפסק), ייקבע החל מיום הגשת התביעה. מבחינת ערכאת השיפוט, הרי שהסמכות לדון במזונות אשה קיימת הן לבתי הדין הרבניים והן לבתי המשפט לענייני משפחה.
גובה המזונות לאישה נקבע, בין היתר, על פי הכלל 'עולה עימו ואינה יורדת', מכאן שנקבע סכום שיאפשר לאשה לשמור על רמת החיים לה הורגלה במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג. לרוב יכלול סכום המזונות את כל צרכי האישה וההוצאות אותן הוציאה בתקופת חייהם המשותפים, כגון: מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות דיור ואחזקת בית, שכר דירה או משכנתא, צרכים נשיים, איפור, לימודים, הוצאות רכב.
למעשה, בקביעת גובה דמי המזונות לאישה נעשה שיקלול של מספר פרמטרים מרכזיים: צרכי האשה, הכנסת הבעל מעבודה ומרכוש ופוטנציאל ההשתכרות של הבעל.
ישנם מקרים בהם האשה לא תהא זכאית למזונות מבעלה, למשל כאשר האשה בוגדת בבעלה, מורדת (מסרבת לקיים יחסי אישות עם הבעל ללא סיבה מוצדקת) מתנכרת ומכפישה את הבעל, עוזבת את הבית ללא צידוק. אשה עובדת המשתכרת באופן המספק את צרכיה לא תהא זכאית לדמי מזונות מבעלה אלא אם שכרה אינו מספק את מזונותיה, שאז על בעלה להשלים את החסר.
