מירוץ סמכויות הינו חלק עיקרי וחשוב מטקטיקה של מאבק גירושין בין שני בני זוג, שכן בישראל קיימת סמכות שיפוט מקבילה בענייני משפחה – בית המשפט לענייני
משפחה ובית הדין הרבני. כדי להשיג יתרון אפשרי, מנצל אחד הצדדים את כפל הסמכויות הקיים במערכת המשפט בישראל בענייני משפחה, וממהר לפנות
לערכאה המתאימה לסיטואציה שלו, לפני שהצד השני יבחר בערכאה האחרת. המירוץ להשיג את היתרון המשפטי הוא למעשה מירוץ הסמכויות.
כאשר בני זוג נמצאים במצב העלול להוביל לגירושין, ובהגיעם למסקנה כי אין מנוס אלא לפנות לערכאה משפטית, ינסה כל אחד מהצדדים לפתוח את המאבק בעמדת פתיחה שתהיה טובה לו. עורכי דין העוסקים בענייני אישות מנחים את לקוחותיהם, הבעל או האשה, לבחור בערכאה המתאימה ולפעול במהירות. כלומר, למהר ולהגיש את התביעה לאחת משתי הערכאות, לפני שבן/בת הזוג יעשו זאת לפניהם.
במקרים רבים פותחים שני בני הזוג בהליכים מקבילים, עם או בלי ידיעה מה עושה בן הזוג האחר. כך נוצרת כפילות סמכויות, ולשם כך נקבעו כללים מנחים מי תהיה הערכאה שתדון בעניין.
המבחן החשוב ביותר לקביעה היכן תידון התביעה הוא: המבחן הכרונולוגי: הערכאה אשר אליה הוגשה התביעה בראשונה, תהיה הערכאה שתדון בעניין. בנוסף נקבע מבחן מסירת כתבי התביעה: מי שמסר לבן זוגו קודם את התביעה הוא זה שיזכה במירוץ ומכאן נובע מירוץ הגשת התביעות בין שני בני הזוג.
עוד קובעים הכללים המנחים כי כל אחת מהערכאות, בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה – יכולים להחליט אם הערכאה בה הם דנים יש לה סמכות שיפוט או שהסמכות תועבר לערכאה האחרת. אין זה אומר שההחלטה מחייבת באופן גורף את הערכאה השנייה, אך צריכים להיות נימוקים חריגים במיוחד אשר יצדיקו החלטה של ערכאה אחת המנוגדת להחלטת האחרת ובעיקרון חל הכלל של כיבוד הדדי של ערכאות.
בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ הקרוי בשם – פלמן קבע כללים מנחים בסוגיה של מירוץ הסמכויות על מנת לשמור על כבודה של כל ערכאה.
