סדרי ראיהאם הילדים נמצאים אצל האב או האם כלומר במשמורת של אחד ההורים נשארת להורה השני הזכות לבקר את הילדים ולהיפגש עמם. ההסכם על אופן סדרי הראייה יכול להיקבע על ידי הצדדים עצמם או על ידי בית המשפט או בית הדין, אם שני הצדדים אינם מסוגלים להגיע להבנה בנושא זה ביניהם. מאוד מקובל שעובדת סוציאלית נכנסת לתמונה כאשר יש ויכוח על משמורת או על סדרי ראייה, והמפגשים נקבעים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד.
במקרים מסויימים דרישת בית המשפט, או על פי בקשת אחד הצדדים, חוות דעת של פסיכולוג מומחה גם לנושא המפגשים בין הילד או הילדים להורה שאינו משמורן. סרבנות קשר- או תסמונת הניכור ההורי היו בעבר מקרים שעל בסיס גישת "הניכור ההורי", פסק בית משפט שילד יהיה במשמורת האב. "תסמונת הניכור ההורי" (Parental Alienation Syndrome) או "סרבנות קשר" עוצבה על ידי ריצ'רד גרדנר, פסיכיאטר אמריקני, שפיתח תאוריה זו. מדובר במקרים קיצוניים יותר בהם בשל הסתה קשה של האם מנתק הילד את הקשר עם ההורה השני, מסרב לפגוש בו ומסרב להיות עמו בקשר ילדים אלו בסופו של דבר הופכים להיות "סרבני קשר" או "בנים מורדים".
התפיסה הרווחת היא שהורה המונע קשר כזה הינו הורה שאינו מודע לצרכים של הילד ואינו רגיש להם ועקב כך לתפקד כהורה משמורן טוב ועדיף לילד לגדול אצל הורה שיאפשר קשר עם שני ההורים ולא ימנע קשר בינו לבין ההורה האחר. לינה אצל ההורה שאינו משמורן אין קביעה שיפוטית חד משמעית, לגבי לינה אצל ההורה שאינו משמורן, כאשר מדובר בילד בגיל צעיר מאד. דעות שופטי בית המשפט לענייני משפחה לא שוות. ישנם שופטים הסבורים שמגיל חצי שנה עד שנה יכול ילד לבלות לילה בבית ההורה השני, וישנם שופטים הסבורים כי ילד יכול לבלות עם ההורה האחר ששי שבת רצוף, כולל לינה, רק בהגיעו גיל שנתיים או שלוש. גם הפסיכולוגים העוסקים בנושא חלוקים ביניהם בסוגיה זו. חשוב לציין שכל מקרה הוא לגופו, וישנם מקרים בהם הדבר לטובת הילד ללון אצל ההורה האחר, וישנם מקרים בהם אין לנתקו ללילה מההורה אליו הוא רגיל.
לעיתים קרובות ניטש מאבק בין ההורים על נושא הלינה. אמהות רבות (שבד"כ הן ההורה המשמורן) חושבות שילד מתחת לגיל מסוים אינו צריך לישון אצל אביו. אחרות עושות בכך שימוש ורואות בסדרי הראייה בכלל ובלינה בפרט "נשק" כנגד האב. סיטואציה זו אינה לטובת הילדים, ומחלוקת בין הורים אגב הליך הגירושין לא צריכה לפגוע בילדים, אולם לעיתים בלהט הויכוח והסערות הרגשיות נשכחת טובת הילדים וכל הורה רואה רק את האינטרס הצר שלו. על פי ההלכה הפסוקה חשוב ורצוי שילד יהיה בקשר עם שני הוריו ויש משמעות רבה לסדרי ראייה קבועים, רצופים ומסודרים בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן.
במקרים קיצוניים מעבירים משמורת מההורה המגדל את הילד להורה השני, אם בית המשפט נוכח לדעת שההורה המשמורן מונע בצורה פעילה כל קשר בין הילד לבין ההורה השני ומסית את הילד בצורה קיצונית וחמורה כנגד ההורה השני. כאמור, אלו הם רק מקרים קיצוניים ורק במקרים בודדים, עד כה, קבע בית המשפט כי ילד יעבור מהורה אחד לשני רק מפני כך שההורה המשמורן אינו מאפשר קשר סביר ומפגשים עם הילד.
